1לפי דעתי ג׳ שמות הם שהם מיוחדים לשית׳ וזה יחויב לו בהכרח שיהיו דמיונים ראשונים לא נגזרים. ואע״פ שקצת אלה יבאו בתבנית שם נגזר, אינו נגזר. ואלו הג׳ הם שם בן ד׳ אותיות, ר״ל יו׳ד ה׳א ו׳ו ה׳א; ושם יו׳ד ה׳א הוא חצי; ושם אהיה כמו שכתבתי כל זה בספר מנורת כסף. אבל לקיצור גדול אומר לכאן שכל אחד מאלה הג׳ שמות שם מיוחד לסבה ראשונה לא יאמר אחד מאלה על שכל נפרד, כ״ש על אשר למטה מהם. אמנם ייחד כל אחד מהם וסגולתן כך הוא, עם היותם מסכימים שכולם הם שמות דמיונים ראשונים.2כי יו׳ד ה׳א ו׳ו ה׳א ייחודו וסגולתו הוא שהוא אע״פ שיש לו הבנה ופירוש מה לפי אותיותיו, אם כמו יגלה, ירבה, הנה מצד המנע קריאתו הוא מובדל ומפורש מכל שם. ובעבור היות בו פירוש והפרש לכן מצד שתי הסיבות האלה נקרא ״שם המפורש״. כי שורש ״פורש״ מורה שתי הוראות אלה, ואם שתיהם אחד בסוג. וזה הפלגת יחוד גדולה לזה השם הנכבד, כי הוא מצד מה שיש לו הבנה ר״ל מצד אותיותיו. ומצד מה שאין לו הבנה מצד שאינו נקרא כלל אם לא במקדש. ואם בדרך שיקרא במקדש אין לו הבנה | שיש לו עקר רק מעט רמז אין לו שיעור. והוא כי יקרא באחת משתי תכונות או בשתיהם יחד זו אחר זו. והם כמו שנקדוהו אנשי כנסת הגדולה בספרינו. האחת בשוא היו׳ד וקמץ הו׳ו ונח שתי ההי׳ן. והאחרת בשוא היו׳ד וחולם הראשון וחירק הו׳ו, ואין בכל העברי שם על משקל זה. ואמנם זאת התכונה האחרונה לא הניחוה אנשי כנסת הגדולה בכתוב רק כאשר יבא לפניו אדני באלף דל׳ת כמו שבא באברהם במראה בין הבתרים, ובמשה בואתחנן. והיה הכרח לזה הניקוד המשונה בשם הנכבד בעבור היותו נקרא בלשון בני אדם בכנוי אלף דל׳ת, ואיך יקראו ״אדוני אדוני״. לכן נקראנו כאילו כתוב שם יי׳ אלוקים. ובכלל נקוד השם הנכבד אין לו הוראה ובכלל קריאתו, אבל יש לו הוראה כפי אותיותיו, כי אם נקראנו כרצונינו ויהיה ענינו כמו ימצא וימציא. וזה לא יהיה מיוחד אלא לו ית׳.3ולא זה בלבד עשו יחור בשם הנכבד רק אף בכנויו עשו יחוד, ר״ל בהיותו באל׳ף דל׳ת או כאשר נקראהו כן. וזה כי אינו בשום פעם בחירק הנו׳ן אבל בקמץ למען יובן אדון במוחלט, כמו דוי וכן שדי כי הוא תואר שודד. והעד ״כשוד משדי יבא.״ ואע״פ שזה המשקל ימצא לפי היסוד העברי ביחוד, כי יתכן לומר כי אדוני בקמץ הנו׳ן יהיה פירושו אדונים שלי, הנה זה טעות בכאן. אבל כונת אנשי כנסת הגדולה שנבינהו בלי כנוי לי, אבל בסתם כמו ״אדון״ על דרך דוי או שדי. וזהו מה שהפליג המורה לדמותו אל שרי אשת אברם ואמר פרק סא׳ מראשון שבזה הדור וכללות לאחרים, כי כל יחוד כאמרנו לי או לנו הוא מיעוט מה. אבל לא אמר אדוני בחירק הנו׳ן כמו שביארו זה דוד והנביאים כי ״וד׳ האדון יי׳ צבאות.״ וראה איך הפליג נותן התורה להודיענו שיתוף הוראת אדוני בקמץ הנו׳ן ר״ל שאפשר שיהיה מובן כמו אדון וכמו אדוני, כי כאשר רצה להכר ולזכור אשת אברהם ולרמוז שלו אדנות כולל אמר | ״לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה״, ר״ל כי בשרי יש לטעות כי אפשר לפרש זה השם באור לי, ולא כן בשרה. וכמו זה עשו הנביאים באמרם האדון כאשר פירשתי.4ובכלל העולה מכל מה שכתבו כי שם בן ד׳ אותיות הוא מיוחד להשי״ת מצד סגולותיו אשר כתבנו בו.5אמנם ״יה״ מבואר שהוא מיותר בו שאין לו הוראה כלל כי הוא חצי השם המפורש, כ״ש שאין ענינו ״נצחי״ כמו שאמר המורה כבודו מונח במקומו. ומאין זה לנו בכל העברי. אם כן יחוד זה השם היותו נקרא לכל ואינו מובן כלל.6ואולם אהיה אשר אהיה הוא מיוחד לשם ית׳ בדרך אחרת שהוא מובן בדרך כתיבתו ובדרך נקודו. ועם זה הוא מיוחד לו ית׳ מצד היותו שם היולני כמו הראשון. ואם תרצה אמור שם ההבדל כמו הסוג שוה בשוה עד שיראה כדמות צחוק. אבל אינו צחוק כי ההשנות וההכפל הזה הוא לרמוז שלא נשיג בו הבדל מיוחד, כי זהו ״לא יראני האדם וחי,״ או ״ופני לא יראו.״7אם כן הענין הצד השוה לשלושת השמות אלה שכל אחד לקוח שם דמיון ראשון, כי כל שם נגזר הוא לקוח בהכרח בעל שני ענינים ר״ל תאר מונח על נושא מה. ואם לא ביאר כן. ובעבור שהשם לבדו הוא נקי משני ענינים, לא מצד מעלה ולא מצד מטה, לכן היה יחודו בהניחנו לו שם מיוחד שיהיה דמיון ראשון לא נגזר. ובזה ישוו שלשת השמות האלה. אמנם אין כל אחד מאלה השלשה יש בעצמו סגולה מיוחדת. הנה כבר ביארנו זה.
